top of page
חיפוש

'זה לא הענין שלך' – פוגע בי מאוד!

תמונת הסופר/ת: Rabbi Menahem HazanRabbi Menahem Hazan

אנחנו נשואים בערך שנה.

יש תקשורת טובה בינינו, אבל משהו אחד מאוד חסר לי: בעלי לא אוהב לשתף אותי בתחושותיו.

לפעמים אני מבקשת את זה. שואלת – מה מפריע לך, תספר לי. והתשובה שלו היא – 'זה לא הענין שלך'. לא בהתרסה, בענייניות.

וזה פוגע בי מאוד.

אני מרגישה שמבחינתו אני לא ראויה להיות שותפה מלאה שלו, לטוב ולרע. וזה 'אוכל' אותי.

מה אפשר לעשות.



תשובה:

שאלה מצוינת – וגם מצויה מאוד. נקדים:

ההבדלים בין איש ואשה, רבים מאוד. וגם גדולים מאוד. מה שאצלך זה בגדר 'ברור', אצלו – זה הכי לא 'ברור'. וכן להיפך.

ופעמים רבות, חוסר ההבנה של ההבדלים הללו – יוצר תחושה מאוד קשה.

את מדברת על 'שותפות'. מרגישה שהיא חסרה כאן.

אם נשאל אשה:

מה זו 'שותפות'?

אז התשובה שלה, שתהיה ארוכה מן הסתם, תכלול בין היתר את המשפט הבא:

לשתף אחד את השני בכל מה שעובר עלינו. מבחינתי, זה נקרא לחיות 'ביחד'. כשאני שותפה בחיים שלו, והוא שותף בחיים שלי.

וכשנפנה לאיש באותה שאלה, אז המשפט הנ"ל – בדרך כלל – לא יהיה שם.

ואם הוא ישמע את תשובת אשתו, הוא לא יבין מה היא רוצה. למה צריך לשתף. מה זה נותן. אני אתמודד לבדי עם מה שאני עובר. חכי לי קצת – ואני איתך.

– 'חכי לי קצת'.

דהיינו:

כשמשהו 'עובר' על האשה, היא צריכה – לפרוק אותו. לשתף. להרגיש שמישהו 'נושא' איתה את ה'עול' הזה.

וכשמשהו 'עובר' על האיש, אז מה שהוא צריך בדרך כלל – זה שקט. להיות קצת לבד. להתכנס אל תוך עצמו.

– וזה לא אומר שהוא אינו 'שותף' של אשתו!

זה אומר – שכך האופי שלו. זה מה שהוא צריך, תני לו את זה.

את יכולה לומר לו כך:

הייתי רוצה לשמוע מה לא טוב לך. אבל רק אם אתה רוצה לספר, ובזמן שאתה רוצה לספר.

– זהו!

לא ללחוץ עליו יותר.

כשהוא ירגיש חופשי לא לשתף, אז יהיה לו הרבה יותר קל – לשתף. ככה זה עובד.

את יכולה גם להסביר לו (בזמנכם הפנוי, לא באותו הרגע) את ההבדלים הנ"ל. שהוא יבין מה את מרגישה באופן טבעי. יתכן שזה יגרום לו לשתף יותר.

ועוד נקודה. לגבי צורת ההשתתפות.

אז קודם כל – לא להביע ביקורת.

'נו, אז למה נכנסת לכל הסיפור הזה. אם היית שומע לי בהתחלה, אז...'

– זה הכי גרוע שיש!!

וזה גם מחסל סופית את הסיכוי שהוא ישתף במשהו.

וגם לא 'לתקן' אותו. 'אז תעשה ככה, מה הבעיה'. גם אם זה 'עומד לך על הלשון' – תעצרי. זה עלול לפגוע בו, ליצור תחושה לא נעימה; ובעקבותיה – חוסר רצון לשתף.

וחוץ מזה:

אשה משתפת במשהו שעבר עליה. היא מרגישה – מתוסכלת, והיא רוצה שבעלה ירגיש את התסכול שלה. שישתתף בתחושה שלה.

וכשהאיש 'עובר' משהו, אז גם הוא מרגיש מתוסכל. אבל יש שם עוד משהו:

– סתירה ל'גבריות' שלו. לעוצמה שלו. החולשה, הפגיעות – כואבות לו לא פחות מהבעיה עצמה.

ואם האשה תביע השתתפות רק בתסכול, היא עלולה להתחבר לתחושת החולשה שלו. להעצים אותה.

– וכל זה מתוך רצון טוב!

זה עלול להשפיל אותו. אולי גם לקומם אותו. אני לא חלש. אני אסתדר, אל תדאגי לי.

ובפרט, כשזה כלפי אשתו. זו שהוא אמור להיות המשענת שלה, להיות חזק עבורה. הוא עלול לחוש כישלון בתפקידו. לא הצלחתי להיות ה'גבר' של אשתי. וזו תחושה קשה מאוד.

הרי לנו כותרת:

אצל אשה, זה טבעי – להרגיש חלשה ליד בעלה. לקבל ממנו חוסן ומשענת.

– אצל האיש, הטבע הוא בדיוק – הפוך. הוא צריך להיות חזק. עוצמתי. משענת.

אז כשאת משתתפת, אל תדגישי את ה'מסכנות' שלו. אפילו אל תעשי 'פרצוף' כזה של 'אוי, מסכן שלי'. רק תהיי שם, תקשיבי. עד הסוף.

ולאחר מכן, תנסי להביע – את הביטחון שלך בו. את יודעת שהוא יצליח בסוף. יתגבר על כל הקשיים. 'יש לך את זה. אני מכירה אותך'.

וכמובן, זה רק לאחר ההקשבה המלאה.

קשה לכתוב מילים מדויקות שיביעו את הביטחון הזה. צריך להבין את הרעיון, ולנסות לבטא אותו איכשהו.

והאמת – שאת לא חייבת לומר כלום. רק תקשיבי, ותנסי להרגיש אותו. לחוש את הכאב. להשתתף – בתחושה, לא במילים. זה העיקר.

ואת הביטחון – תביעי בהזדמנויות אחרות. הוא צריך לחיות בתחושה שאת מאמינה בו. בוטחת בו.

– זה מאוד חשוב!

וכמה שורות לבעל:

– עליך להשתדל לשתף. זה טוב גם לנפש שלך, וגם לקשר שלך עם אשתך.

אצל אשה, חווית הקשר – חזקה הרבה יותר מאשר אצל האיש. והיא צריכה 'להיות איתך' – גם כשהיא לא איתך פיזית.

ולכן – צריך לשתף. עד כמה שניתן. אינך צריך לשדר מסכנות וקושי; רק תספר את העובדות.

לפעמים, כשהכאב עדין 'חי', זה קשה. אז תחכה, תירגע. ולאחר מכן תשתדל לשתף.

וכדאי גם שתסביר את זה לאשתך. קשה לי כרגע, עוד מעט אהיה איתך. ובהזדמנות אחרת – תסביר לה 'איך זה עובד' אצל גבר.

אז לסיכום:

להרבה גברים יש קושי טבעי לשתף את נשותיהם בכאב שלהם. צריך לקבל את זה. זה לא שהוא אינו 'שותף', אלא – כך האופי שלו.

אין להלחיץ אותו לשתף, אפשר רק להיות שם עבורו. אם אתה רוצה, ומתי שאתה רוצה, אני כאן. מקשיבה לך באהבה.

וכשאת מקשיבה, אז רק – תקשיבי. תנסי לחוות אותו, בלי מילים.

היזהרי מביקורת ומ'תיקונים'!

ואם את מוצאת מילים שישדרו לו מצד אחד – שאת איתו; ומצד שני – שהוא חזק ויתגבר, אז את יכולה לומר אותן.

ואפשר גם לשאול אותו – לאחר זמן מה – האם אמרתי נכון. האם לא 'הגזמתי'.

ותחפשי גם הזדמנויות אחרות להביע את הביטחון שלך בו. שהוא יחיה בתחושה כזו של 'אשתי בוטחת בי'. זה יועיל גם לו – וגם לך; ביטחון כזה מעצים מאוד את יכולותיו של האיש.

בהצלחה רבה!

2 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


©2023 מאת שאל את הרב לגבי זוגיות. נוצר בגאווה עם Wix.com

bottom of page