למה אני יותר עצבני בבין הזמנים?

אנחנו עומדים לפני בין הזמנים, וזהו זמן – ש'מועד לפורענות' אצלנו.

חשבתי שזו בעיה שלי בלבד. היה נראה לי שאני יותר עצבני בבין הזמנים, ואיני יודע להגדיר

מדוע.

ולאחר מחשבה, נראה לי שזה גם קשור לאשתי. היא נעשתה עצבנית – בלי סיבה הנראית לעין.

לכאורה זה מאותה הסיבה.

זה כבר כמה שנים ככה, בכל בין הזמנים.

מה עושים.

תשובה:

האם 'בין הזמנים' הוא הגורם ל'עצבים' אצלכם בבית?

– כל עוד לא שוחחתי עם שניכם – אין לי אפשרות לדעת.

אבל מאחר – וזה קורה כבר כמה שנים; וגם – ובעיקר – שבין הזמנים באמת גורם לעצבים

בבתים רבים, אז 'נזרום' עם ההשערה שלך.

אז מה יש בבין הזמנים?

– הלא זהו 'חופש'! הזמן לצאת, לטייל, ליהנות!

יש בעיה אחת:

– הרעב.

מי שרעב – לא יכול ליהנות מכלום. הוא גם עלול להיות עצבני. בדרך כלל נשים מכירות את

זה – אצל בעליהן...

– מה הקשר לרעב??

– קשר הדוק.

נסביר:

יש שני צדדים.

האחד, 'ענן' של רצונות ורגשות מעורבבים. והשני – מציאות ריאלית.

למשל.

אדם סובל מ'חרדה' כלשהי. נגיד – חרדה מרופא )לא מזמן הגיע אלי לייעוץ אחד כזה(.

אחת מהדרכים לעזור לו, זה לשאול אותו – ממה הוא חושש. מה יקרה. הוא עונה – מהרופא.

ואז אנחנו ממקדים יותר. מה קורה אצל הרופא. והוא עונה. בדרך כלל – זו תשובה מאוד

'חלקית'. ואז ממשיכים הלאה. עד שהכל ברור, אין משהו 'נסתר'.

וכשהכל 'על השולחן', אז פעמים רבות – שהבעיה נעלמת )לא כדאי לעשות את זה בלי ליווי

של מישהו שעוסק בתחום, מחשש ל'סיבוכים' כמו התפרצויות וכדו'(.

בתחילה – זה היה 'ענן'. רגשות מעורבבים. הוא לא יודע מה יהיה. יש שם איזה משהו

'שחור', גדול, בלתי מוגדר.

וכשמכריחים את ה'שחור' הזה – להתגלות, אז לא נותר ממנו הרבה. ומה שנותר – תמיד

אפשר להתמודד איתו.

אולי זו חלק מכוונת 'מאמר החכם' המפורסם )מובא בשו"ת הרמ"א סימן ה( – 'כי לא טעם

טעם שמחה מי שלא טעם שמחת ספיקות והתרתם'.

– התרת הספקות.

יש טכניקות רבות, המצויות בשימוש יועצי הנפש, הבנויות על עיקרון זה.

אותו הדבר – כאן.

ה'חופש'.

– מסביב למילה הזו, יש מן 'הילה' זוהרת כזו.

כיף. הנאות. טיולים.

וההילה הזו – אינה מציאותית. הילה זוהרת היא אף פעם לא מציאותית.

– היא שייכת ל'משפחה' של ה'ענן' ההוא, אבל מהצד השני; זה סוג של אופוריה.

וכשמגיעים למציאות, אז יש 'נחיתה' כואבת. יש בית לנהל. יש ילדים שתובעים את שלהם.

יש את חשבון הבנק, שמשום מה אינו ממושמע ל'הילה' הנ"ל. הוא לא התרחב לכבוד 'בין

הזמנים'.

ובכל יום, כשקמים בבוקר, והבית מתחיל להתנהל – האכזבה כבר כאן. אין 'הילה'. אין 'ענן'.

כל החלומות 'נקברים' תחת מגפיה הדורסניים של המציאות.

זהו 'רעב' – שלעולם לא יבוא לידי סיפוק. לעולם!

– אין משהו שיכול לספק 'ענן' של רצונות בלתי מוגדרים!

אז מה הפיתרון?

– לשבת לשיחה.

שיחת – 'תיאום ציפיות'.

קודם כל – מנהלי הבית: האיש והאשה. ולאחר מכן, כשהדברים ברורים ב'מחלקת הניהול'

– אז עם הילדים.

ובשיחה הזו, מעלים את הציפיות. מה אנחנו רוצים לעשות בבין הזמנים. מה ה'מנהלת' רוצה,

מה ה'מנהל' רוצה.

וכאן כל אחד מקשיב לשני – עד הסוף. לאחר מכן – שיקוף: כל אחד מסכם מה השני רוצה.

ואז – מה האפשרויות שלנו. מה לוח הזמנים. מה התקציב שאנחנו מקדישים לזה.

יושבים עם היומן, ומתכננים כל יום.

– ואם יש יום או יומים שאין לנו אפשרות לתכנן אותם? אנחנו עדיין לא יודעים מה יהיה!

– אז כאן עלינו להגדיר ברור – מה אנחנו לא יודעים. יתכן שכך, ויתכן שכך.

צריך גם לתאם ציפיות לגבי הזמן בו אנחנו ביחד, בבית. כמה זמן אתה ב'כולל בין הזמנים',

או בעבודה שלך; כמה זמן את צריכה להקדיש לעצמך, לבית, לעיסוקים שלך.

כמה זמן תוכלו להקדיש זה לזה, וכמה למשפחה.

וככול שההגדרות יהיו ברורות יותר – כך זה יהיה יעיל יותר.

– ה'רעב' – נעשה מוגדר, ואפשר לספק אותו – לפי היכולת האמיתית שלנו.

וכאן נוסיף בקצרה יסוד חשוב מאוד.

חייבים – חייבים!!

– למצוא זמן לצאת לבד. שני בני הזוג. לפחות פעם אחת.

ואם אין זמן ב'בין הזמנים' – אז אחרי בין הזמנים. או לפני.

ומי שחושב שבכך הוא מפקיר את הילדים, ולא מתחשב בהם, ידע נאמנה – זו ההשקעה

הטובה ביותר בחינוך שלהם! באחריות!

– אתם 'מכינים' להם – אבא ואמא!

לפעמים צריך הדרכה ספציפית ליציאת בני הזוג, ואין כאן המקום.

סיפור אחד מיני רבים מאוד:

בני זוג הנמצאים בייעוץ אצלי, יצאו לצימר. מה שהם לא עשו שנים.

התגובות היו כך:

'היה מהמם'.

'אם הייתי יודע שכך יהיה, הייתי עושה את זה מזמן'.

'זה שווה כמו עשרים פגישות אצלך'... [לאחר כמה וכמה פגישות אמיתיות, זה באמת היה

שווה כך...]

בהצלחה רבה!