השבוע, יצאנו ל'יחליפו כח'.
רצינו להגיע למקום מסויים, וביקשתי מיהודי שפגשתי בדרך להסביר לי כיצד מגיעים.
והוא הסביר. באריכות ובטוב טעם. עם ישראל, גומלי חסדים.
יש כמה אופציות של ה'מקום' הנ"ל. אחת מהן היתה טובה יותר, אבל הדרך אליה –
מסובכת. השניה – טובה קצת פחות, אבל הדרך קלה וברורה.
ותוך כדי שהוא מסביר לי את ה'מסובכת', הוא אומר לי – לא כדאי לך לנסות. אתה
עלול לטעות. אשתך תתעצבן. תכעס. עדיף שתנסה את האופציה השניה, בה קל יותר
להגיע.
זה גם חזר על עצמו אחר כך. אשתך תאבד את הסבלנות שלה. לא כדאי לך.
– הוא כנראה יודע מה 'תפקיד' האשה במקרה שהבעל מסתבך...
כנראה שהוא מכיר את התהליך הזה היטב.
אז מה באמת הבעיה כאן? וכיצד פותרים אותה?
תשובה:

אחת מתכונותיו של ה'איש' היא, שהוא חייב להיות – 'יודע'.
ואם הוא לא יודע, זה פוגע בכבוד שלו. [כנראה שזה חלק ממידת ה'נצח', הניצוח,
שהיא ב'צד ימין' – צד הזכר.]
אשה, פחות מכירה את זה. זו תכונה גברית.
וזהו מסר לאשה:
תני לו את התחושה, שהוא יודע. שהוא אחד כזה – שיודע. שמבין. שמצליח.
ובעיקר, שהוא מצליח – לשמח אותך. לענג אותך. להביא אותך לכל מקום שתרצי בו.
וכאן האשה שואלת:
– אבל הוא באמת לא מצליח! הוא אפילו לא מנסה!...
ואגב, נתקלתי לא פעם בשאלה יותר כואבת:
– זה נראה, שהוא מנסה דוקא – לצער אותי! ודאי שלא לשמח!
והרי התשובה לשאלות הללו:
אם את רוצה שהוא ינסה – וגם יעבוד קשה על זה – אז הדרך היחידה לעשות זאת,
זה לתת לו חווית הצלחה. שתהיה לו תחושה חזקה – הצלחתי לשמח את אשתי.
הצלחתי – בכלל.
ואם הוא לא מנסה, אז כנראה שהוא ניסה בעבר – ולא השכלת לתת לו את החוויה
הזו. כנראה ש'התעצבנת'. אולי גם שידרת לו שהוא לא 'מוצלח'.
וזה פועל – בדיוק את זה: הוא ימשיך להיות לא מוצלח. הוא גם 'יהדר' בזה. וגם אם
לא ב'כונה' – זה יהיה בלי כונה.
מי שלא נותנים בו אימון, למשל, הוא יהיה באמת – לא אמין.
נסי לשדר לו שהוא מוצלח – וגם מצליח לשמח אותך – ותיווכחי שזה עובד.
– לא רק פעם אחת. כמה וכמה פעמים. בסוף תראי, שהוא יעשה הרבה מאוד כדי
להיטיב לך.
והמסר לאיש:
לפעמים ה'לדעת' את הדרך, הופך להיות ה'שיעור כללי' שלנו.
אני – יודע. מכיר. מצליח.
כדאי לנו לחשוב על זה. לחשוב – אולי באמת אני טועה. אולי אני לא יודע. אולי כדאי
לי לשאול מישהו.
ואולי כדאי גם לנסות מקום אחר, קל יותר להגעה.
– לא יקרה לנו כלום! מנסיון...
כדאי לנו גם – להתבונן, במה אני באמת מוצלח. מה באמת טוב בי.
– ויש בך המון טוב!!
ואם נשים לב לטוב שבנו, ונעצים אותו לעצמנו – נוכל גם לטעות מידי פעם. זה לא
יהיה נורא כל כך.
– זה לא 'יהרוס' לנו את הגבריות שלנו...
והמסר לכולנו:
הצורה הזו, בה האיש טועה, והאשה מתעצבנת – זרה לנו.
זה נראה כאילו שהוא חייב לדעת, ואם הוא לא יודע – היא 'תובעת' ממנו את חובתו.
זה נראה כמו איזו 'זירה' כזו, בה יש לוחם מצד אחד, ולוחם מצד שני. ושניהם
מתגוששים זה מול זה.
– וזה ממש לא ככה!!
איש ואשה, הם – ב'יחד'.
– תמיד ביחד. את כל החוויות הם עוברים – ביחד.
וכשהאיש מתבלבל, ומסתבך, אז שניהם ביחד – מתבלבלים. ומסתבכים. האשה
'מרגישה' אותו, והיא איתו ביחד.
– הוא לא חייב לדעת כיצד להגיע! הוא לא חייב כלום!
ולכן ההסתבכות – שייכת לשניהם.
וכשמתעצבנים על ההסתבכות – אז מתעצבנים ביחד. כשזה בשנים, זה יותר קל.
כידוע.
זה לא 'אתה חייב להביא אותי לשם'.
אלא – אנחנו רוצים לנסות להגיע לשם ביחד. להשתדל – ביחד.
ואפשר לייצר את זה – במילים.
ה'אני יודע', לא צריך להיות 'מנצח' כזה. אפשר לומר – בואי ננסה להגיע לשם, מה
את אומרת. אני מקוה שנצליח. נראה לי שאני מכיר את זה, אבל אני אצטרך את
העזרה שלך. אני תמיד צריך אותה...
ואתה גם מתייעץ איתה. נראה לך שזה הכיוון? מה דעתך.
וכשהוא לא מצליח – אז תתאכזבי איתו ביחד. תשתתפי. הדרך הזו באמת מאוד
מסובכת. אנחנו לא מצליחים להגיע.
– אנחנו!
אפשר גם לומר 'איזה מעצבן' – ולחייך אחד לשני. שיהיה ברור שלא 'אתה' המעצבן,
אלא הדרך.
ואם במקרה הוא מצליח להגיע – זו ההזדמנות להעניק לו את חווית ההצלחה.
בהצלחה רבה לכולנו!
Comments